רש"י על יבמות י׳

1 וסמניך מת נולד ויבם כו' - כדפי' אלמא מדתני רבי חייא בכולן אני קורא בהן ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם אלמא תנא דמתני' תני פלוגתא דהא רבי חייא אמתני' קאי:

2 לרבי לית ליה הני כללי - דר' חייא הלכך לא מוקמי מתני' בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל:

3 אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה - להכי לא נקט לה במתני' שאי אתה קורא בה האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת שיהו ב' אחיות נופלות להתייבם ותהא זו אסורה לזה משום אמו וכן זו על זה ומותרת לשני אלא חדא משכחת לה או האסורה לזה מותרת לזה או אחותה כשהיא יבמתה:

4 אי יעקב שתי אחיות אנס - וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה ונשא ראובן אנוסת אביו אמו של לוי ושמעון נשא אנוסת אביו אמו של יהודה:

5 אחותה כשהיא יבמתה - נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה משכחת לה:

6 האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת לה - לפי ששתיהן אסורות על שניהם אמו של לוי אסורה לו משום אמו ואחותה משום אחות האם וכן ליהודה ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:

7 ואי שתי נכריות אנס - וילדו לו ב' בנים ונשאום ב' בנים מאשה אחרת ונפלו לפני בניהם האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אבל לאו אחיות נינהו ועיקר מילתיה דרבי חייא משום ייבום שתי אחיות נקט:

8 ה"ג רב אשי אמר לעולם לית ליה לר' הני כללי ובפלוגתא קא מיירי - כלומר לא תימא דהא דלא תני אמו אנוסת אביו משום דלא משכחת בה הני כללי דלרבי ל"ל הני כללי ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא דבפלוגתא ודאי קמיירי ומאי אין לו מוח דקאמר ליה ה"ק ליה כו':

9 דאסר באנוסת אביו - ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו:

10 דאי עבר ונסיב - את אנוסת אביו ונפלה לייבום לפני בנה וליתני:

11 בלא דאי נמי משכחת - שלא עבר זה המת בנישואיה:

12 אנס כלתו - ועבר על דת:

13 ואע"פ - דמהדר ליה רבי ללוי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו:

14 בדקה לוי במתני' - הגיהה והוסיפה לאמו אנוסת אביו במשנתו:

15 היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת - לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל הלכך כשמת רשע זה לא נפלה זו לייבום לפני בנה דלאו אשת אח הואי ואינה פוטרת צרתה:

16 היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו - קידושין תופסין בה ואפילו לר' יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין וכשמת נמצא' צרתה צרת ערוה ופטורה:

17 ללוי דאמר דאי נמי קתני - דהא מתני' רבי יהודה ובדיק לה לוי אמו אנוסת אביו:

18 וחזר וקדשה - וקידושין תופסין לו בה דאינה עליו אלא בלאו דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

19 ומת בלא בנים - ולו אשה אחרת:

20 דמיגו דהיא אסורה - לאחים דקיימא עלייהו בכרת לר"ל דאמר לקמן בשמעתין האחין של חולץ חייבין על החלוצה כרת צרתה נמי אסורה:

21 לפי שאינה בצרת צרה - דליכא למיתני בה הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין דהא לכולהו אסירא דכל עריות דמתני' על האחד מהם ערוה ועל שאר אחין מותרות ומצי למיתני בה הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני אבל הכא כולהו אחין אסירי בתרוייהו:

22 ולימא ליה - רבי יוחנן לר"ל חייבי לאוין נינהו האחין על חלוצה זו שחזרה ונפלה לפניהם ולא קיימא עלייהו בכרת דהא איהו פליג עליה דר"ש בן לקיש לקמן ואמר בין שאר האחים בין החולץ אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת:

23 וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו - כלומר זקוקה היא להתייבם ואין איסור לאו פוטרה מן החליצה דהא מאחות אשה ילפינן שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת והלכך לא מצי למיתנייה במתני':

24 על הצרה - אם היתה לה צרה ונפטרה בחליצתה של זו דכתיב בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים ואותה צרה חמורה לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת שנפטרה מהן כדמפרש טעמא:

25 כדקיימי קיימי - באיסור אשת אח:

26 ור' יוחנן - אמר לך מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי אח חליץ ואי בעי האי אח חליץ שהרשות ביד כולן ולענין צרתה נמי מעיקרא אי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא משום דחליץ חד לחדא קאי על צרה בכרת וכן אחיו על כולהו בכרת:

27 האי שליחותא דידהו עבד - דמעיקרא היה הרשות ביד כולן וכן היא שליחותא דצרה עבדה וכי היכי דהוא עלה בלא יבנה כן על צרתה בלא יבנה וכן האחים על שתיהם:

28 אמאי צריכה חליצה - נהי נמי דקידושין תפסי בה דאיהו לא קאי עלה בכרת מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום ערוה הואיל ובכרת היא עלייהו:

29 עמד אחד מן האחין וקדשה - שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין:

30 אין לה עליו כלום - דאין קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות:

31 סיפא אתאן לרבי עקיבא - ורישא רבנן ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל: